פוליפים במערכת העיכול הם גושי תאים קטנים הנוצרים על דופן המעי הגס.
רוב הפוליפים במערכת העיכול נחשבים למזיקים, אך עם הזמן, חלקם עשויים להתפתח לסרטן המעי הגס, אשר לעתים קרובות מסתיים בתוצאות קטלניות כשהוא מאותר בשלבים המאוחרים יותר של המחלה.
קיימות שתי קטגוריות עיקריות של פוליפים: הלא ניאו פלסטיים, והניאופלסטיים. פוליפים שאינם ניאו פלסטיים כוללים פוליפים דלקתיים ופוליפים מסוג hamartomatous.
ברוב המקרים, סוגי פוליפים אלו אינם הופכים לסרטניים. פוליפים ניאו פלסטיים כוללים אדנומות וסוגים משוננים. ככל שהפוליפים גדולים יותר, כך גובר הסיכון לסרטן, במיוחד עם פוליפים ניאו פלסטיים.
גורמים לפוליפים במערכת העיכול
תאים בריאים גדלים ומתחלקים בצורה מסודרת. מוטציות בגנים מסוימים עשויות לגרום לתאים להמשיך להתחלק גם כאשר אין צורך בתאים חדשים. במערכת העיכול, צמיחה בלתי מבוקרת זו עלולה לגרום להיווצרות פוליפים, שעשויים להתפתח גם בכל מקום במעי הגס.
פוליפים דלקתיים מתרחשים עם קוליטיס כיבית או מחלת קרוהן של המעי הגס. למרות שהפוליפים אינם מהווים איום בריאותי משמעותי, מחלות קוליטיס או קרוהן מגבירות את הסיכון הכולל לסרטן המעי הגס.
גורמי סיכון
גורמי סיכון העשויים לתרום להיווצרות פוליפים במערכת העיכול, או לסרטן, כוללים:
גיל – רוב האנשים עם פוליפים במערכת העיכול הם אנשים בגילאי חמישים ומעלה.
מחלות מעיים דלקתיות – כגון קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן.
היסטוריה משפחתית – אדם צפוי לפתח פוליפים של המעי הגס או סרטן אם יש לו הורה, אח או ילד עם מצב זה. אם לבני משפחה רבים יש פוליפים במערכת העיכול, הסיכון לפתח אותם גדל אפילו יותר. אצל חלק מהאנשים, הקשר הזה אינו תורשתי.
שימוש בטבק ואלכוהול – פוגעים במערכת העיכול וגורמים במקרים רבים להיווצרות פוליפים.
השמנת יתר – תזונה לקויה גורמת להשמנה, המובילה לחוסר פעילות גופנית, ומצבים אלו מאפשרים היווצרות פוליפים.
סוכרת מסוג 2 – העדר שליטה קפדנית על המחלה עלול לגרום להתפתחות פוליפים במערכת העיכול.
סיכונים – פוליפים מסוימים של מערכת העיכול עלולים להיות סרטניים. הפוליפים המאובחנים בשלבים מוקדמים ניתנים להסרה, אם האבחון קובע שהם ממאירים.
פוליפים במערכת העיכול גורמים ברוב המקרים לתסמינים
אדם עם מצב זה עשוי שלא להיות מודע לנוכחות הפוליפים, עד שהרופא מאתר אותם במהלך בדיקת המעיים. אך חלק מהאנשים עם פוליפים במערכת העיכול חווים תסמינים הכוללים:
דימום רקטאלי – תסמין זה עשוי להעיד על פוליפים במערכת העיכול, סרטן או מצבים בריאותיים אחרים כגון טחורים או סדקים קלים בפי הטבעת.
שינוי בגוון הצואה – דם עשוי להופיע כפסים אדומים על הצואה, או שהפוליפים גורמים לגוון שחור על הצואה. שינוי הגוון עשוי להיגרם אף כתוצאה מתזונה לקויה, תרופות מסוימות ותוספי תזונה מסוימים.
שינוי בהרגלי המעיים – עצירות או שלשול שנמשכים למעלה משבוע, עשויים להצביע על נוכחות פוליפים במעי הגס הגדול. אך מספר מצבים בריאותיים אחרים עשויים אף הם לגרום לשינויים בהרגלי המעי הרגיז.
כאבים – פוליפים במערכת העיכול עשויים לחסום חלקית את המעיים, מה שמוביל לכאבי בטן והתכווצויות.
אנמיה כתוצאה ממחסור בברזל – דימום מהפוליפים עשוי להתרחש בהדרגה לטווח הארוך, ללא דם גלוי על הצואה. דימום כרוני גוזל מהגוף את הברזל הדרוש לו לשם ייצור החומר המאפשר לתאי דם אדומים לשאת חמצן לגוף. התוצאה היא אנמיה מחוסר ברזל, אשר עשויה לגרום לתחושת עייפות וקוצר נשימה.
ניתן להפחית באופן משמעותי את הסיכון לפוליפים ולסרטן
שיטות המניעה הקפדה על בדיקות קבועות. גם שינויים מסוימים באורח החיים יכולים לסייע. יש להקפיד על תזונה בריאה הכוללת שפע פירות, ירקות ודגנים מלאים, במקביל להפחתת צריכת השומנים. יש להקביל צריכת אלכוהול, להפסיק לעשן ולהקפיד על פעילות גופנית המאפשרת משקל גוף בריא.
אם קיימת היסטוריה משפחתית של פוליפים במערכת העיכול, יש לשקול ייעוץ גנטי. אם כבר נקבע אבחון עם הפרעה תורשתית הגורמת לפוליפים, יש לעבור בדיקות קולונוסקופיה קבועות החל מהבגרות הצעירה.